כיצד מדיטציה עשויה להשפיע על המוח ולחזק את מערכת החיסון ואת תאי הגוף

נאוה לויט בן נון ואסף פדרמן

מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ ב 2019

כיום הולכת וגוברת החשיבות שיש לתחזוקת המוח בשיפור המדדים הפיזיולוגיים. מדיטציית מיינדפולנס, אחת משיטות המדיטציה שנחקרו באופן המשמעותי ביותר, היא דוגמה לכך. מטרתה להפחית חשיבה שלילית ונמצא כי היא משפיעה לטובה על תאי גוף ותורמת לריפוי טבעי

הברכה והקללה של הרפואה המודרנית היא יכולתה להאריך את משך החיים ולהתמודד עם שנים רבות של כאב, נכות או מחלות כרוניות. מצבים אלו מגבירים את הסיכון לבעיות נפשיות וסיבוכים נוספים ונתפסים במוח כגורם מאיים, שבעקבותיו מתחילה באופן טבעי תגובת שרשרת עצבית והורמונלית שמכינה את הגוף להתמודדות עם מצב סכנה (מנגנון "הילחם או ברח"). במצב כזה, שבו הגוף מתמודד עם איום, ישתנו תגובותיו הפיזיולוגיות בהתאם. למשל, לחץ הדם יעלה כדי לספק לשרירים חמצן ואנרגיה שיכינו את הגוף למנוסה או מאבק, וגם מערכת החיסון תיפגע כיוון שבעת תחושת איום משאבי הגוף פועלים לטווח הקצר; ייצור תאי מערכת החיסון פוחת, והתאים הקיימים מפנים את האנרגיה שלהם אל הפריפריה, מתכוננים לפציעה אפשרית. בנוסף, באופן טבעי, החולה לרוב יהיה טרוד במחשבות על המחלה, בדאגות וחרדות וכך גופו יהיה דרוך דרך קבע. כשמצב העוררות הזה נמשך יום-יום, שעה-שעה, עלול להיווצר לחץ כרוני שמתווסף למחלה עצמה, והתגובה המותאמת של הגוף למצב סכנה הופכת מזיקה. למשל, יתר לחץ דם תמידי עלול לפגוע בגמישות דופן כלי הדם ולפציעה בדפנות העורקים וכך להעלות את הסיכון לשבץ או להתקף לב, ותת פעילות של מערכת החיסון מגבירה כמובן את הרגישות לזיהומים ומחלות. כלומר, לא רק שאדם סובל ממחלה כרונית שגורמת לכאב וסבל, אלא מפתח גם תסמינים משניים שקשורים לדרך התמודדותו עמם.

בשנים האחרונות, כדי להתמודד עם הסיכון הגובר למחלות כרוניות וכדי לחיות חיים מאוזנים, עולה המודעות להטמעת אורח חיים בריא. כיום, כחלק ממנו יש לקחת בחשבון גם "הרגלי תזונה מנטליים ופסיכולוגיים". המוח הוא איבר למידה שמתאים את מבנהו לחוויות שאנו חווים. זאת בדומה למשל לאימון בכינור - כמה שעות כל יום במשך כמה שנים והאזורים המוחיים ששולטים בתנועת האצבעות על המיתרים יתרחבו. בעצם, אחת הבשורות הגדולות של חקר המוח העכשווי היא שיכולות מוחיות אינן נתון קבוע אלא דבר נרכש שניתן לשנות בעמל מסוים. על כן, בחזית המחקר בתחום צומח עכשיו גוף ידע חדש המצביע על תועלות רבות בתחום של אימון נפשי וקוגניטיבי, ובכלל זה מדיטציה, ותחזוקת המוח מתחילה לקבל מקום ראוי בשיח הרפואי והפסיכולוגי. נמצא כי לאימון במדיטציה, אפילו במשך שמונה שבועות, השפעה המתבטאת גם במדדים פיזיולוגיים מובהקים.

- פרסומת -

אחת משיטות המדיטציה שנחקרה עד כה בצורה המשמעותית ביותר היא מדיטציית מיינדפולנס - מדיטציה ממקור בודהיסטי שבלבוש מערבי ומדעי כוללת אימון שיטתי של הפניית הקשב אל הגוף והחושים ומפחיתה צורות חשיבה מעוררות חרדה ומתח. אין זה סוד שלעתים, כאשר יש לנו רגע פנוי, מחשבותינו נודדות. מחקר שהתפרסם ב-2010 בכתב העת science, בעל הכותרת "תודעה נודדת היא תודעה לא מאושרת", הראה שאצל 2,250 נבדקים אמריקאים המחשבות נדדו כמעט 50% מהזמן, בלי קשר לסוג הפעילות שבה עסקו. נמצא שיש קשר ברור בין רמת האושר שדיווחו הנבדקים לנדידת המחשבות, והרמה הגבוהה ביותר דווחה כשהמחשבות לא נדדו כלל. בדומה לתוצאות המחקר, מיינדפולנס תומכת בהפניית הקשב אל הכאן והעכשיו במקום אל העבר או העתיד. במיקוד הקשב הזה מסייעים לנו החושים כיוון שמה שאנו חשים, בניגוד לתוכן המחשבות, הוא תמיד כאן ועכשיו. הנחת העבודה היא שרוב הלחץ הכרוני שממנו בני אדם סובלים בעולם המערבי נובע מהיכולת להרהר שוב ושוב בדברים מטרידים ומסוכנים שככל הנראה לא יתרחשו. הפניית הקשב הרחק מהתכנים השליליים יכולה להפחית את עוצמת הלחץ שנוצר בעקבותיהם. כלומר, הרלוונטיות של אימון מיינדפולנס היא כפולה. הוא עשוי לשפר את יכולת ההתמודדות הנפשית וגם לחזק את הגוף ולתרום לתהליכי ריפוי טבעיים. יש לציין כי הייחוד של אימון מיינדפולנס הוא בכך שאינו יוצר רק הרפיה, הסחת דעת או תכנים נעימים. מטרתו לשלוט בקשב ולקבל גם את המחשבות והתחושות הלא נעימות אך מבלי להיגרר למערבולת רגשית.

עברו לתצוגת גלריה

• מחקר: מדיטציה גורמת לשינויים בביטוי הגנים

• מדיטציה, בודהיזם ומיינדפולנס במערב: שיחה עם רופרט גתין

• מדיטציה בפתח כל יום לימודים

• 
  

מחקר שפורסם ב-2007 בכתב העת Social Cognitive and Affective Neuroscience הראה בין השאר שאצל מתרגלי מיינדפולנס מנוסים עלתה הפעילות באינסולה – חלק מוחי שמחזק את תפיסת העצמי כיישות עם גוף ותחושות. בעת חרדה או דיכאון שינוי מוחי כזה מאפשר לאדם להתרחק מהתוכן של "הסיפור" שעוסק בהצדקות למצבים נפשיים אלו, ולהתחבר לתחושת עצמיות יציבה שאינה תלויה בסיפור כלל. כלומר, אימון במיינדפולנס עשוי להפחית רומינציה, מנגנון של חשיבה חזרתית לא יעילה. כאשר הרומינציה פוחתת, ועמה המחשבות הדאגניות והייאוש, המוח מפסיק לצלצל בפעמוני האזעקה והגוף יכול לחזור לרגיעה ומנוחה. אלו יכולות לספק לגוף את הזמן הדרוש לשיקום התפקודים שהשתבשו בזמן לחץ. גם סקירה שפורסמה בכתב העת Perspectives on Psychological Sciences ב-2011 הראתה אצל מתאמנים במיינדפולנס שינויים פלסטיים באזורים מוחיים נרחבים הקשורים בין השאר לוויסות רגש וקשב, ויסות כאב ומודעות גופנית. שינויים אלו מעידים בין השאר על שינוי ברמת הפעילות של אזורים אלו ואף על שינוי בכמות הסינפסות ביניהם - אזור המפגש בין תא עצב לתא המטרה שבו מתרחשים התהליכים הכימיים הגורמים להעברת אותות (מידע עצבי) מתא לתא.

בנוסף, מחקר שנעשה בבריטניה ופורסם ב-2008 בכתב העתJournal of Consulting and Clinical Psychology הראה שהתוכנית "טיפול קוגניטיבי באמצעות מיינדפולנס" יעילה יותר מתרופות במניעת הישנות של דיכאון: 75% מהנבדקים שסבלו מדיכאון ועברו קורס מיינדפולנס הפסיקו ליטול תרופות לאחריו. זאת לעומת נבדקים דומים שלא עברו את הקורס והמשיכו ליטול תרופות. בנוסף, 60% מאלו שלא עברו את הקורס לקו באפיזודת דיכאון נוספת בשנת הניסוי בניגוד ל-47% בקבוצת המיינדפולנס. על כן, בשנת 2009 המליץ שירות הבריאות הלאומי של בריטניה (NICE) לשלב טיפולים מסוג זה בסל הבריאות הממלכתי. תועלת דומה נצפתה גם בהפחתה של חרדה, וכיום רופאי משפחה בבריטניה מפנים את מטופליהם לסדנאות מיינדפולנס כעניין שבשגרה.

כאמור, עדויות מחקריות מדגישות שאימון מנטלי כגון מיינדפולנס עשוי להשפיע במקביל לבריאות הנפשית גם על הבריאות הפיזית. אחד הגילויים המרתקים האחרונים בתחום הראה כי במנגנון שאינו ברור דיו, אימון זה הצליח להשפיע על מבנים מולקולריים בתאי הגוף: הוא שמר על אורך הטלומרים וכך שימר את משך החיים של תאי הגוף. טלומרים הם חלבונים שמחוברים לקצות הכרומוזומים ומשמשים מעין מגנים של החומר הגנטי שבתוכם. התקצרות הטלומרים עם השנים חושפת את התא לשיבושים גנטיים או למוות. מחקרי עבר גילו שטלומרים קצרים הם אינדיקטורים להתפתחות של מחלות ובהן סרטן ועתה מסתבר שניתן להשפיע על אורכם בהתערבות פסיכולוגית. לדוגמה, מחקר שפורסם השנה בכתב העת Cancer מתאר השפעה חיובית כזו על 72 נשים שהחלימו מסרטן השד - 36 השתתפו בקבוצת תמיכה רגשית ו-36 בקורס מיינדפולנס. בקורס הן למדו מדיטציה בשכיבה, ישיבה ותנועה במשך 90 דקות בשבוע ובנוסף התאמנו בבית. את אורך הטלומרים בדקו לפני ואחרי הקורס בדגימת דם ונמצא כי שתי ההתערבויות הצליחו להאט את קצב התקצרותם. זאת בניגוד לקבוצת הביקורת (20 נשים) שהשתתפה בסדנה קצרה על ניהול לחצים.

מחקרים נוספים בתחום הראו כיצד השפיעה מיינדפולנס על מערכת החיסון. מחקר שפורסם ב-2003 בכתב העת Psychosomatic medicine דיווח שמשתתפים ב"תוכנית להפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס" לא רק דיווחו על ירידה ברמת החרדה (ברמה ממוצעת של 12%), אלא גם נצפתה אצלם עלייה מהירה יותר באופן מובהק סטטיסטית של נוגדני שפעת בדם בתגובה לחיסון בהשוואה לקבוצת ביקורת. ממצא מעניין נוסף שהתגלה בהקשר זה הראה שבתום הקורס הפעילות החשמלית במוחם התגברה בחלקים הקדמיים של האונה השמאלית הנחשבת למערכת מוטיבציונית האחראית על "התקרבות" – כלומר, לקיחת סיכון, יצירת קשר ופתיחות המאפיינות מצב רוח חיובי. מערכת ה"התקרבות" מסמנת למוח ש"הכל בסדר" (כלומר, לא צריך להימנע מסכנה) ולכן התגובה הפיזיולוגית בעקבות פעילותה דומה יותר למצב מנוחה שבו מערכת החיסון פועלת כרגיל ובאופן יעיל. כלומר, ייתכן כי הגורם המתווך לעלייה המהירה ביצירת הנוגדנים הוא הפחתת הלחץ באמצעות הפעלה של מערכת מוחית זו.

חשוב להדגיש שלאימון במיינדפולנס אין יומרה להחליף את הטיפול הרפואי הקונבנציונלי, ורוב המחקרים הקליניים שבודקים את השפעתו עושים זאת בנוסף לבחינת טיפול זה. עם זאת סביר להניח שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר רופאים משוחחים בחופשיות עם מטופליהם על האפשרות לשלב מדיטציה כגון מיינדפולנס בתוכנית הטיפולית. זאת מתוך רצון לתת מענה שלם להתמודדות עם מחלה, בייחוד כרונית. ייתכן אף שבעתיד הלא רחוק אימון זה יהיה גם הוא, בדומה לתזונה נכונה ופעילות גופנית, חלק אינטגרלי מאורח החיים הבריא.